ראש השנה

השנה חגגתי את ליל הסדר אחרת. בירכתי "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן האחדות הזה" בכוונה ובהתרגשות! ראיתי את זה מתממש לנגד עיני, וזה מילא אותי בדמעות התרגשות… ראיתי נשמות אנשים, משפחות, צעירים וילדים, אוהבים ומאוחדים. בלי לקטלג, בלי ביקורת, ובלי שיפוטיות. קבלת האחר כמו שהוא.

איזה עונג היה לחוות איתכם יחד את היומיים האלה. הקסם והרטט המיוחד היו שם מהרגע שהגעתי, עד לחיבוקים היום בסוף שעוד מלווים אותי. תודה על הזכות לחוות איתכם יחד אירוע כזה מיוחד.

תודה על האפשרות המתוקה הזו. אתם אור לעולם. תודה שהבאתם למרחב את עצמכם. בלב פתוח. עם עיניים טובות. עם חיוכים וחיבוקים שמרחיבים את הלב ❤️

תודה❤️🫂 ואו איזה ערב היה. באמת אין מילים. חוויה של חופש ושחרור. תודה על היוזמה והוצאה לפועל של הדבר הזה.

חזרתי בגופי למציאות אבל נשמתי נותרה בסיני מרחפת מעל הקרקע… בשיעור פרשת שבוע שאני מעבירה שיתפתי את הדיירים וסיפרתי להם על החוויה הקסומה שעברתי אתכם — כולם התלהבו, מחאו כפיים וביקשו שאשלח את הטקסט לעיתון הפנימי שלהם.

מסע של תנועה, שירה, חוויה ואווירת קדושה כמו שרק בשינוי יודעים לעשות. במעגל הסיום נאמר: "רק מי שחווה אותו איתנו ידע על מה מדובר". בזכות המסע הזה הבנתי שאלוקים מקבל כל אחד ואחת מאיתנו כמו שאנחנו.